פסק-דין בתיק ת"ק 1477-06-12

המדובר בתביעה בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים מיום 11.12.2011 בצומת רעננה.

1.         לטענת התובעת, במועד הנ"ל בשעות הבוקר, נעצרה לפני רמזור, בנתיב הימני מבין שני נתיבים המיועדים לפנייה שמאלה. לשמאלה עמד רכה פרטי ומאחוריו אוטובוס של הנתבעת, הנהוג בידי הנתבע.

כשהתחלף מופע הרמזור, החלו כליה רכב בפנייתם שמאלה. התובעת טוענת כי הנתבע נסע במהירות, תוך ביצוע פנייה בקשת רחבה שמאלה, סטה למסלולה ופגע ברכבה, בדלת האחורית- שמאלית.

כתוצאה מכך נגרמו לרכב הנזקים המפורטים בחוות-דעת השמאי, בסך 2,820 ש"ח. כמו כן נגרמו הוצאות בגין שכ"ט השמאי בסך 600 ש"ח. התובעת העמידה תביעתה על סך 5,000 ש"ח.

2.         הנתבעים כופרים באמור לעיל. לשיטתם, התובעת נהגה בחוסר זהירות, תוך פנייה שמאלה, סטתה מנתיבה לנתיב האוטובוס, ופגעה בדופנו הימנית.

3.         מחלוקת ראשונה בין הצדדים, אודות הבעלות ברכב הניזוק, נפתרה במהלך הדיון, עת הציגה התובעת טופס חתום בדבר העברת בעלות ברכב לידיה וכן זכרון הדברים לרכישתו. אין עוד מחלוקת כי הבעלות ברכב היא של התובעת.

4.         התובעת העידה לעצמה וחזרה על תיאור האירוע כפי האמור במכתבה לנתבעת מיום התאונה, וכפי שתיארה בתביעתה. גרסתה לא נסתרה בעת חקירתה הנגדית. לנתבעים העידו הנתבע ומר סויד יוסף, שניהם נהגי הנתבעת ומכירים זה את זה טרם התאונה. הנתבע העיד כי תוך כדי הפנייה שמאלה, נוצר מרווח בין האוטובוס לרכב שנסע לפניו, והתובעת ניצלה מרווח זה וניסתה להדחק אליו, תוך ש"חתכה" לנתיבו. לשיטתו, אם היה פוגע בה בפינתו הימנית קדמית של האוטובוס, לא היה הנזק מתרחש כפי העולה מהתמונות (פגיעת מעיכה הנמשכת בשפשוף לאחור).

            העד סויד, ציין כי נהג באוטובוס אחרי רכב התובעת ואף הוא החל בפנייה שמאלה, תוך שהבחין בתובעת "גונבת" את מסלול הנתבע וכך התרחשה הפגיעה. הנ"ל לא זכר לציין את סוג הרכב וצבעו אך ציין כי מדובר ב"צבע בהיר". אכן, רכבה של התובע בצבע צהוב.

            התובעת מתכחשת כי היה עד לתאונה במקום האירוע.

5.         לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. נטל ההוכחה הוא על כתפי התובעת, ולטעמי לא עלה בידה לעמוד בו. תמונות הנזק שהוצגו על ידה תומכות בגרסת הנתבעים כי רכבה סטה לכוון נסיעת האוטובוס ופגע בו, אחרת היה מצופה כי סימני המשיכה יהיו ממקום המעיכה קדימה ולא להיפך. יוער, כי התובעת לא ראתה לנכון להציג את התמונות שצילם השמאי. אי הבאת ראייה מהותית זו, יוצרת חזקה כי התמונות אינן תומכות בגרסת התובעת.

            נוסף לכך, אין להתעלם מעדות עד הראייה, שגרסתו לא נסתרה. עדותו מהימנה בעיני. אינני סבורה כי היכרות עדי ההגנה טרם התאונה שוללת את האובייקטיביות של העד: ראשית, העד יזם את הסיוע ולא נתבקש לכך ע"י הנתבע. שנית, ההיכרות היא רחוקה כפי שניתן ללמוד מהפתק שהוצג עם פרטי העד. מובן מאליו כי לו היתה בין השניים היכרות קרובה, או שהיו חברים, לא היה צורך כי העד ימסור לנתבע פתק עם פרטיו, אלא ששמו היה ידוע לנתבע בשל החברות.

6.         אשר על כן, אני בדעה כי לא הוכח, במידה הנדרשת, שהנתבע הוא שגרם להתרחשות התאונה. התביעה נדחית.

            התובעת תשלם לנתבעים יחד הוצאות משפט בסך 700 ש"ח.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,  כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: